החשש לקריסתה של רשת מגה מצטרף לתהליך סגירת מפעלים וצמצום מקורות התעסוקה בארץ. מגמה זו אינה גזרה משמים, להיפך בקביעה ויישום מדיניות ממשלתית ניתן לטפח מקורות תעסוקה, ליצור מקורות חדשים ולא פחות חשוב לשמר מקורות תעסוקה קיימים. 

בארה"ב, שוק כלכלי עצום ומהווה השראה למדינות רבות, קיים מדד התעסוקה, מדד המתפרסם אחת חודש ובו הציבור למד על מספר המשרות החדשות שנוספו למשק. מדד זה מהווה אמצעי מרכזי לקביעת מדיניות כלכלית, מהווה נידבך חשוב בחיזוי הכלכלה, התעסוקה, הצמיחה והיציבות הכלכלית. הרחבת מקומות התעסוקה מהווה בסיס מרכזי לביסוס כלכלי של התא המשפחתי, סיפוק ביטחון כלכלי שממנו ניתן לטפח את הדורות הבאים. 

מדינות רבות, וסין בראשן, הבינו את משמעות אספקת מקומות תעסוקה לתושביהם. המדינה מעמידה מקורות תקציבים לחידוש אמצעי ייצור, מתן השכלה לפלח אוכלוסייה אשר מצליח במבחני המיון הקפדניים. המדינה מעודדת רכישות תוצרת מקומית. לעיתים באמצעות החלת תו תקן אשר נועד להקשות על יבוא מוצרים מתחרים, לעיתים בהערמת קשיים בירוקרטיים על יבוא ולעיתים ע"י מימוש הצו להיטלי היצף המונע תחרות שאינה הוגנת. 

בארץ מדברים שנים רבות על פיזור האוכלוסיה והמחויבות של המדינה לספק תשתיות ומקומות עבודה לכלל האוכלוסייה. המדינה סיפקה ומספקת הקלות מס משמעותיות לחברות בינלאומיות בכוונה למשוך אותם להשקיע והקים מפעלים בארץ על מנת לסייע בהרחבת מקומות תעסוקה. פעולה ברוכה אם כי מתנהלת באטיות. 

לממשלה תפקיד מרכזי ביצרת מקומות תעסוקה חדשים בתור המעסיקה הגדולה במשק. האם הממשלה מודדת ומפרסמת את מספר העסקים נסגרים מדי חודש? האם יש מעקב על העובדים המוצאים עצמם ללא מקומות עבודה ופרנסה? האם הממשלה עומדת בהתחייבותה כלפי התושבים לשמר מקומות עבודה, למנוע מסחר בלתי הוגן, בו סחורות מיובאות מגיעות לארץ ללא פיקוח או בקרה וגורמות ליצרן המקומי לסגור קווי ייצור. (ציינתי כי יש מדינות המעודדות ייצור לשם יצוא ולו רק לשמר מקומות תעסוקה לתושביהם...). 

עפ"י נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה היצור התעשייתי של ענפי התעשייה (ללא כריה, חציבה וטכנולוגיה עלית) בחודשים פבר.-אפריל 2015 ירד ב-5%.

הפדיון בתעשייה הכולל כריה וחציבה, קיים ירידה במכירות לשוק המקומי ב-1.1% וירידה של 9% בפדיון ממכירות ליצוא במחירים קבועים.

בישראל קיים יבוא של מוצרים אסטרטגים שאינם מיוצרים בארץ. לדוגמא: מטוסים (אזרחיים וצבאיים), יבוא מוצרים ביטחוניים, חברת הרכבת רוכשת קטרים, קרונות ושירותי אחזקה מחו"ל, חברת החשמל רוכשת מכונות ואמצעי ייצור מחו"ל ( חברת סימנס...). כריית מנהרות הרכבת, בניית נמלי ים חדשים מתבצעים ע"י חברות זרות, בהעדר ציוד וידע מתאים בארץ. קידוחים לחיפוש נפט, גז מתבצעים ע"י חברות זרות. כנגד השימוש בשירותי חברות זרות קיים מושג הנקרא רכש גומלין, שמשמעותו במסגרת החוזה הנחתם בין הזכיין בחו"ל לבין מזמינת העבודה (המדינה או חברות ממשלתיות) קיים תנאי בו החברה מחו"ל מתחייבת לבצע רכש בישראל בהיקפים שמוסכמים מראש, כפיצוי על צמצום מקורות התעסוקה בארץ כתוצאה מיבוא מוצרים. נושא רכש הגומלין קיים שנים רבות בכול העולם ואינה אמצעה ישראלית, אולם כאן, מספר החברות הישראליות הנהנות ממחויבות זו מצומצם ואינו מקבל פרסום הולם ונרחב. 

מחויבות הממשלה באמצעות משרדיה המקצועיים להגדיל את מקורות התעסוקה בארץ. לפקח, לסייע למפעלים במצוקה אשר יש בהם פוטינצאל לשיקום ולשמירת מקומות תעסוקה. עליה לפרסם ברבים הצעות לרכש גומלין ולהרחיב את מספר ה"נהנים" מצעות רכש מחו"ל. להעדיף שימוש בתוצרת כחול לבן בפרויקטים לאומיים (מתי לאחרונה שמענו על הסיסמא קנה כחול לבן...?). על הממשלה לפקח על מסחר הוגן ולמנוע באמצעות היטלי היצף על יבוא מוצרים שאינם עומדים בדרישות ייצור ותמחיר סביר המאפשר תחרות הוגנת. יבוא בהיצף פוגע ישירות ביצרן המקומי, לא בטוח שהמחיר המוזל מגולגל בשלמותו לציבור הרחב, רובו נבלע בשרשרת השיווק, עמלות יבואנים, מפיצים וזכיינים. 

עפ"י נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מספר הבלתי מועסקים בשנת 2008 היה 94.7 אלף לעומת 114 א' איש בלתי מועסקים בשנת 2012. 

רוצים תעסוקה מוגברת, תעודדו ייצור מקומי, תצרכו סחורה מקומית תפשטו את הבירוקרטיה והבקרה הממשלתית לטובת פעילות של שוק משוכלל.