סקירה אודות השלכות יבוא בהיצף מטורקיה בכלל ועל מפעל סינרג'י בפרט.

בשבועות האחרונים אנו עדים לתחילתה של מלחמת סחר בין ארה"ב לבין מספר רב של מדינות כגון: סין, מדינות האיחוד האירופי, הודו, קנדה ומקסיקו, כאשר סין עומדת במוקד העימות. העילה להטלת מכסים עליה הצהיר הנשיא טראמפ הינו סחר בלתי הוגן, וכפי שאנו מכירים תופעה זו הינה: מכירה במחירי היצף. מכירה במחירים שאינם מחירי שוק חופשי, שיש בהם לפגוע בכלכלת המדינה המייבאת סחורה זולה זו.

משמעות הפגיעה היא בראש ובראשונה במפעלים המקומיים אשר מגלים כי נתח השוק המקומי שלהם ירד. לקוחות קבועים שנהגו לרכוש סחורות מיצרנים מקומיים, פונים לרכש מיבואנים. ההפרש אינו דרמטי,(היבואן מבקש למקסם רווחים), אולם יש בהורדת מחיר זו כדי לפגוע בכדאיות הייצור המקומי.

בנוסף במדינה שבה לא נאכפים חוקי איכות הסביבה באותה קפדנות וברמה מחמירה של סינון וסילוק פסולת , נוצרים פערי עלויות ייצור בין המפעל בארץ, הנדרש להוצאות נוספות בגין דרישות משרד איכות הסביבה, לבין מדינה שבה הדרישות וההקפדה נמוכים בהשוואה לארץ.

להלן נתוני מסחר עיקריים עם טורקיה:

יבוא מטורקיה לישראל:

בשנת 2015 – 2.75 מליארד $.

בשנת 2016 – 3 מליארד $.

בשנת 2017 – 3.4 מליארד $.

עיקר מוצרי היבוא: ברזל ופלדה – 16%, תחבורה – 15%, מוצרי פלסטיק – 6.9%, מכונות – 5.7%, מוצרי חשמל – 5.7%, חומרי בניה – 6%, הלבשה – 5.4%

יצוא מישראל לטורקיה:

בשנת 2015 – 1.7 מליארד $.

בשנת 2016 – 1.2 מליארד $.

בשנת 2017 – 1.32 מליארד $.

עיקרי מוצרי היצוא: כימקלים – 33% , פלסטיק – 18%, אלקטרוניקה- 8.6%, דלקים – 7.9%, כימיקלים אורגנים – 6.3% ומכונות – 4.2%.

מקור: United Nations Comtrade

לאור העובדה שהטורקים מייצאים לישראל, פי שניים מהכמות שהם מייבאים מישראל, לטורקים יש עניין ורצון לשמר את היחס בין היבוא והיצוא לישראל. יחד עם זאת, הם לא פוסלים שימוש ביצוא במחירי היצף, על מנת לבסס את היצוא ולמוטט את התעשייה המקומית בארץ.

אירועים בעבר בהם היתה פגיעה ישירה בחברות ישראליות:

יצרניות ברזל ופלדה לשוק הבניה- חברות חוד מתכת בע"מ מעכו, וחברת יהודה פלדות בע"מ  מאשדוד – פגיעה ישירה במקורות חו"ג שלהם, בעת שטורקיה מעודדת יצוא גרוטאות ברזל מישראל לטורקיה. מצב בו התייקרו מקורות חו"ג של היצרנים הישראלים. מאידך טורקיה מייצאת את המוצר הסופי לישראל, התחרות מול היבוא של אותם מוצרי ברזל ופלדה הפכו לבלתי כדאיים ויצרו משבר גדול בענף.

מפעל פניציה – יצרנית זכוכית צפה, ציפורי. כושר הייצור של פניציה, מאפשר לה לספק את כל הצריכה בשוק המקומי. אולם כמו במוצרים רבים אחרים השוק מתחלק בין ייצור מקומי כ- 65% לבין יבוא כ- 35% . צריכת הזכוכית בארץ כ- 10.5 מיליון טון לשנה. היבוא מטורקיה מהווה כ- 10% מכלל הצריכה. בשנים 2013- 2015 תקופת היבוא בהיצף, נתח השוק של פניציה ירד מתחת ל- 50% והמפעל ספג הפסדים עד כדי החלטה על צמצום הייצור, והורדה יזומה של תפוקות הייצור. רק אחרי הטלת היטל היצף בשיעור 26.5% על היבוא מטורקיה, המפעל חזר לפעילות מלאה . אציין כי למפעל אושרה עליית מחיר ממוצעת של 2%. ככלל יצרן זכוכית ימכור את עודפי הייצור שלו לייצוא, במחיר הנמוך ממחיר בשוק המקומי שלו. המחיר יהיה על בסיס cost+ .

מפעלי המלט – בימים אלו מתנהלת תביעת היצף על יבוא מלט לישראל. הליך החקירה טרם הושלם ולכן לא ניתן לפרסם מסקנות, אולם מספר עובדות ידועות. נשר מספקת כ-65% מהצריכה בישראל והשוק הפלסטיני, מפעל הר-טוב מספק כ- 6% מהצריכה וכ- 29% מתחלק בין היבואנים . לשם השוואה ברבעון 1, 2015 מרכיב היבוא היה כ- 15% בלבד. גם בתביעה זו, היבוא מטורקיה תופס נתח נכבד. לטורקים יש עודפי ייצור גדולים, תנופת הבניה באירופה נמוכה ויש למצוא שווקים לעודפי הייצור. אחד הפתרונות הינו: לייצא לארץ במחירי היצף, מתוך מגמה לגרום זעזוע ליצרנים המקומיים . ואכן מפעל הר טוב פנה לסיוע ממשרד הכלכלה, במסגרת תביעה ליבוא בהיצף.

מפעל סינרג'י - שדרות, המפעל מספק כבלי נחושת במתח נמוך לתעשייה, לשוק הבניין, ענף התשתיות וחברת החשמל. בשנים האחרונות, לאור התגברות היבוא של כבלי נחושת במחירי היצף, המפעל איבד את השוק המקומי לטובת היבוא מטורקיה. מנתח שוק של כ- 25% בשנת 2010 , המפעל ירד לאספקה של כ- 2% במחצית השנייה של 2017 , והגיע למצב של סגירת קו הייצור ופיטורי עובדים. כל הניסיונות להתמודד מול מחירי היבוא המוזל לא צלחו, והמפעל פנה בבקשת סיוע ממשרד הכלכלה בתביעה על יבוא בהיצף. כבר בחקירה המקדמית של הממונה על היטלי סחר, מר דני טל, הממונה זיהה את העיוות והטיל ערובה זמנית על יבוא כבלי נחושת במתח נמוך בשיעור 14.5%.

לכל הדעות אחוז הערובה הזמנית שהוטל היה נמוך מהתחשיב הידוע, הגם שהמפעלים הטורקים ברובם לא שיתפו פעולה והאחד ששיתף פעולה, מסר נתונים חלקיים. אנו מאמינים כי בסיום חקירתו של הממונה, הוא ימליץ לוועדה המייעצת להטיל היטל היצף על היבוא מטורקיה בשיעור הכפול משיעור הערובה הזמנית. אנו שמחים לציין כי כבר בשלב הערובה הזמנית, המפעל החל לקבל הזמנות, הייצור בקו הייצור של המתח הנמוך חודש, גויסו עובדי ייצור, והחל רכש של חומר גלם. התוצאות העסקיות לשלושת החודשים האחרונים , לאחר הטלת הערובה הזמנית ,מצביעים על שיפור משמעותי, גידול בהזמנות, מעבר לרווח. במידה ותהליך אישור ההיצף יואט ולא יסתיים עד 20/8/18,(מועד פקיעת הערובה הזמנית), כל המאמץ שהושקע והפירות הראשונים של הצלחה זו ירדו לטמיון.

אנו מבקשים את תמיכת חברי הוועדה לחייב את משרד הכלכלה לעמוד בתאריך היעד, לסיים את הדיונים ותהליך אישור ההיצף לפני פקיעת מועד סיום הערובה הזמנית. ( 20/8/2018).

כתב: ערן הורביץ – כלכלן.